מהו פחד ואיך מתמודדים איתו?
במשך השנים שבהם אני מלמד אומנויות לחימה והגנה עצמית נתקלתי לא מעט בקושי של תלמידי בהתמודדות עם תגובת הפחד.
לפני כמה שבועות, חניך עבר שלי יצר עמי קשר ושיתף איתי את הערך העצום שקיבל מהאימונים בשיטה שלנו במהלך שירותו הצבאי, ולכן החלטתי לכתוב על הנושא.
אנסה לגעת כמה נקודות הקשורות בעניין הן מנקודת מבטי בתחום אומנויות הלחימה והן מנקודת מבטי בתחום ההנחיה והטיפול.
ראשית כדאי להבין את תפקידו של רגש זה מנקודת מבט הישרדותית. הסביבה מרגילה אותנו לראות בפחד דבר טוב, שאמור להגן עלינו, אבל משהו פה לא ממש מסתדר. הרי פחד אינו מצב שבו אנו מקבלים ממערכת העצבים שלנו מסר שמבהיר שיש סכנה, אלא המצב שבו אנו “קופאים” במקום ו/או מאבדים תחושת שליטה על עצמנו.
איך מנגנון כזה אמור לגרום לנו לשרוד טוב יותר?
כדי להבהיר את העניין, בואו נתבונן בפחד מנקודת מבט אבולוציונית.
נאמר שלפני מאות אלפי שנים, כשהסתובבנו באפריקה בחיפוש אחר מזון, קבוצה קטנה של ציידים/לקטים הגיעה למערה חשוכה. כדי לגלות אם במערה יש משהו מסוכן או משהו טעים, מישהו היה חייב להיכנס לבדוק. אלה שהתנדבו ואז גילו שהתשובה היא “משהו מסוכן” כנראה מיעטו להעמיד צאצאים בהשוואה לאלה שהמתינו בצד לתוצאות הבדיקה הנועזת.
כך, לאורך הדורות, התפתחו כמה תכונות אנושיות בולטות.
אחת התכונות האלה היא ההתנגדות הבסיסית להצעות של אנשים אחרים. לכן, כדי לשכנע אדם לבצע פעולה כלשהי, יש להשתמש במניפולציות שונות.
תכונה אחרת היא צורה ייחודית של זהירות: זהירות מהלא-נודע.
בגדול, כאשר מדובר בתגובה זהירה, המשוב החיובי תמיד מעלה את סיכויי ההישרדות.
לדוגמא, אם בכל פעם שאני הולך ביער ויש רשרוש בשיחים אני מניח שמדובר בנמר ובורח, אני שורד גם אם זה באמת היה נמר וגם אם בעצם זו היתה רק הרוח.
לעומת זאת, אם בכל פעם שאני שומע רשרוש בשיחים אני הולך לבדוק מה גרם לו, רוב הסיכויים שלא אשרוד במקרים שבהם זה אכן היה נמר.
לכן סיכויי ההישרדות הם תמיד לטובת הזהיר (למותר לציין שלא מדובר בסיפור אמיתי, אלא רק בתרגיל מחשבתי שנועד להבהיר את השתלשלות האירועים שלדעתי ולדעת מדענים רבים הובילה להתפתחות מנגנון כזה. סביר להניח שהתכונה הזו התפתחה בשלב אבולוציוני מוקדם, שהרי לבעלי חיים רבים יש תכונות דומות).
לאורך ההיסטוריה האנושית, הזהירות הזאת שירתה אותנו כראוי – אבל כמו בכל תכונה אבולוציונית, גם לה יש מגרעות. כאשר הזהירות הזו יוצאת מכלל שליטה או כאשר היא מופעלת גם בתגובה לגירוי לא-מתאים, הזהירות הופכת לפחד: תגובה רגשית עזה עד כדי כך שכל המערכת הפנימית מאבדת איזון.
מכאן הגדרתי האישית לפחד: פחד הוא זהירות שיצאה מכלל שליטה!
הימנעות מעמידה על קצה גג של בניין גבוה היא דוגמא טובה לזהירות בריאה, אבל הימנעות מעלייה על גגות באופן כללי היא דוגמא לפחד.
עלייה בערנות לנוכח צליל פתאומי היא זהירות בריאה, אבל “שיתוק” בזמן שמישהו צורח עליך הוא דוגמא לפחד.
פחד גורם לנו להקצין את התגובה שלנו עד כדי פגיעה ביכולת שלנו לפעול נגד הגורם המאיים עלינו, ובכך חותר תחת המטרה הראשונית של הזהירות – שימור עצמי!
מנגנון FIGHT, FLIGHT, FREEZE
מנגנון הישרדותי ידוע המופעל בעת סכנה ביונקים, כאשר רמות הורמוני הלחץ מזנקות ומשפיעות בצורה חריפה על מערכות הגוף השונות.
כאשר הוא מופעל, הדופק עולה בצורה משמעותית, זמן התגובה מתקצר, סף הכאב עולה בצורה משמעותית, שדה הראייה מצטמצם, מספר היחידות המוטוריות המגויסות לכל פעולה גדל (והופך את התנועה לחדה יותר אך ספציפית פחות) ועוד תופעות גופניות רבות אחרות, שלא כולן מובנות לנו לגמרי בשלב זה.
על פי קריטריונים שלא תמיד ברורים לנו, אנו נלחמים/תוקפים, בורחים או קופאים במקום.
באומנויות הלחימה מרבים לעסוק במיתון תגובת הפחד, מאחר שללא מיתון כזה כל הטכניקות והאסטרטגיות אינן שוות דבר.
החזרת הפחד לרמה של זהירות מושגת באמצעות אימון, כמו דברים רבים אחרים.
חשיפה קבועה ונכונה למצבים הגורמים לתגובת הפחד מאפשרת לתלמיד/ה למתן את התגובה של המוח שלהם לאיום חיצוני – וכל עוד הוא או היא ממשיכים להתאמן, המנגנון יפעל טוב יותר ויותר.
דעתי היא שכאשר אנו לא מאומנים כראוי או לא מאומנים כלל להתמודדות מסוג זה, מוחנו אינו ערוך לתגובת לחץ פתאומית, ולכן מעלה את כמות הורמוני הלחץ לרמה שהוא אינו ערוך להתמודד עמה ביעילות, והתוצאה היא “שיתוק” או איבוד מוחלט של שליטה.
ניתן להשוות את המצב לניסיון של ילד צעיר להשתלט על רובה ציד. פוטנציאלית, הרובה יכול להצילו מתוקף – אך הרתע של הכלי גדול כל כך ביחס לגודלו של הילד, עד שהדבר רק פוגע בו.
בתחום הטיפולי שאני עוסק בו, אנו “מכווננים” את המוח לאסוציאציה רגועה יותר באמצעות טכניקות המשלבות שינוי אסוציאטיבי, טכניקות נשימה ואימון הדמיון. כך הופכים למשל “פחד מגבהים” ל”זהירות מגבהים”.
מנסיוני, הלקח החשוב ביותר הוא שכדאי מאוד להתאמן על חשיפה לגורמים מאיימים בצורה מקצועית והדרגתית, וכך להרגיל את הגוף/מוח להגיב באופן מידתי ולנצל את המערכת המדהימה שהתפתחה בנו, אך ללא חוויית השיתוק.
אני מתאמן אצל לוסי ליאור ורדי ואני אשמח לקבל עוד ידע וללמוד עוד על השיטה והדרך הזאת , דו-ז’ה
רועי שלום,
אני שמח שאתה חלק מהמשפחה.
דוז’ה
דוז’ה גיורא,
יש אנשים, לדעתי, שמפחדים מהפחד. כלומר תמיד יברחו ויעשו הכל כדי להימנע ממצב שיכול לעורר בהם פחד.
דבר זה בעייתי, כי בעיניי אחד הדברים החשובים שהאימונים בשיטה נתנו לי, זה היכולת והבטחון העצמי כדי להתערב במצבי רחוב “מסוכנים”, במילה אחרת, אומץ אזרחי וערבות הדדית.
האם אתה חושב שניתן לשנות ולהשפיע על אנשים בעלי גישה של פחד מהפחד, אנשים שרוצים להתחמק ממצבי אי נוחות שכאלה?
תודה על מאמר מרתק ומעשיר