לכולנו יש רעיונות לגבי הדברים שאנחנו רוצים לשפר בעצמנו, ואם במקרה חסרים לנו רעיונות כאלה, יש מספיק “מומחים” שיספרו לנו מה עוד צריך ואפשר וכדאי לעשות, משיפור המראה החיצוני ועד קריאת כמות מסוימת של ספרים בשבוע.

למי יש זמן לזה בכלל?

כמה פעמים התחלתם תהליך של שיפור עצמי וזה פשוט לא החזיק?

כמה פעמים נדמה היה שהכול דווקא הולך טוב ושאתם בדרך הנכונה, ופתאום משהו פשוט הוציא אתכם מהנתיב להצלחה?

במאמר הבא אני מתכוון לגלות לכם איך להצליח בכל תהליך של שיפור עצמי פעם אחת ולתמיד.

אני מבטיח לכם שאם תיישמו את העצות שאספק במאמר זה, תצליחו בכל תהליך של שיפור עצמי ותהפכו את חייכם למקור של השראה לעצמכם ולסובבים אתכם

(או שלפחות תסיימו כבר את הספר ההוא שתמיד התחלתם ולא סיימתם, ועל הדרך תשנו את היקף המותניים/בטן לטובה).

השקר הגדול

נתחיל מהמקור לרוב הכשלונות בתחום השיפור העצמי (אני כותב “שיפור עצמי” כי בסופו של דבר לא משנה אם אתם מרגישים שאתם מזניחים את גופכם או את הלימודים שלכם באוניברסיטה – אנו עוסקים כאן בלעשות משהו כדי לשפר את איכות החיים שלנו מנקודת מבטנו).

מנסיוני כמנטור, מאמן ומורה, רוב הכשלונות בנושא שאנו עוסקים בו כאן מתרחשים כבר בשלב ההחלטה.

נסו להיזכר: מתי בפעם האחרונה ראיתם או שמעתם על אדם שעושה משהו שהייתם רוצים לעשות בעצמכם ואז שללתם את האפשרות רק כי דמיינתם שגודל המשימה אינו תואם את היכולת שלכם להכיל אותה?

מה בעצם עשיתם? דמיינתם כמה זמן ומאמץ יידרשו מכם, והשוויתם אותם לכמות הזמן והמאמץ העודפים שאתם “מרגישים”(!) שיש בחייכם כעת. משם המשכתם ישר לביטול של כל הרעיון.

נשמע מוכר?

ביצעתם בהצלחה את מה שאני קורא לו “שיקול המטבעות בכיס”. חישבתם את עלות הדבר שאתם רוצים להשיג מול כמות המטבעות שיש לכם בכיס, ואז שכנעתם את עצמכם שאין לכם יכולת לעמוד בהוצאה הזו כרגע (“אין מה לעשות, זה החיים, אי-אפשר לקבל את כל מה שרוצים”).

שיקול כזה מתאים אולי למצב שבו אתם הולכים למכולת השכונתית ללא כסף מספיק למסטיקים, אבל הוא לא מתאים לדבר החשוב ביותר שיש לכם – אתם.

“השקר הגדול” הוא מה שאנחנו מספרים לעצמנו לגבי מידת ההקרבה שאנחנו צריכים לעשות כדי להשיג את השיפור הרצוי.

דוגמה פשוטה לכך היא קופת חיסכון.

דמיינו שיש לכם בבית קופה קטנה מפח או זכוכית, ובכל יום אתם משלשלים לתוכה שקל אחד בלבד. בסופו של דבר יהיו לכם שקלים במספר התואם את כמות הימים שבהם הקפדתם על ההרגל הזה. מצד שני, אם אין לכם קופה כזו או שלא התחלתם עדיין להכניס אליה שקלים, כמה שקלים יהיו בה?

התחילו עכשיו, וללא תנאים נוספים. התנועה עצמה היא החלק החשוב ביותר בכל תהליך. אחר כך תוכלו כבר להכניס שיפורים ולחדד את הבנתכם את התהליך.

סיכום שלב ראשון: תמיד נכון יותר להתחיל עכשיו!

השטן הקטן שמאחורי הפינה

כשביקשתי ממכם לדמיין שבכל יום תחסכו שקל אחד בלבד, סביר להניח שהרגשתם שזאת פעולה הגיונית וניתנת לביצוע. אם הייתי מעלה את הסכום למאה או 300 שקל, רמת הביטחון שלכם בהחלטה שלכם הייתה יורדת בהתאם לעלייה בסכום.

שימו לב: עדיין לא הוצאתם אפילו שקל אחד, מכיסכם, אבל הביטחון שלכם ביכולת שלכם להתמיד בחיסכון כבר ירד.

זו הטעות השנייה בתהליכים של שיפור עצמי הנה: התחייבות יתר.

כן כן. סביר להניח שאתם מתחייבים דווקא יותר מדי ולא מעט מדי.

בואו ניקח דוגמא מעולם הבריאות הגופנית.

כדי לשפר את בריאותכם, אני רוצה לבקש ממכם להתחייב לאחת משתי האופציות:

45 דקות ריצה קלה ביום

או

חמש דקות ריצה קלה ביום

לאיזה אופציה הייתם מתחייבים בקלות רבה יותר?

בטח שלשנייה. מה זה כבר חמש דקות ביום, נכון?

מצוין!

אבל מיד לאחר ההתחייבות לריצה של חמש דקות ביום, ועוד לפני ששרכנו את שרוכי הנעליים, רובנו אומרים לעצמנו – “מה כבר חמש דקות ביום יתנו לי?!”

זה השטן הקטן שמכשיל אתכם בכל פעם מחדש, וקוראים לו “אם כבר, אז אפשר יותר”.

החלק הזה בתוכנו קובע את רף יכולת ההשקעה ללא חיבור לחוויה מציאותית מיידית, אלא רק בהתבסס על תחושה דמיונית, שלפעמים מבוססת על חוויות עבר ולפעמים אפילו על דמיון בלבד.

במלים פשוטות, אנחנו מריצים תחזית אופטימית מדי לגבי דרגת הקושי של האתגר היומי, ועוד לפני שבכלל בדקנו את התחושה במציאות, אנחנו כבר מעלים את הרף.

בדמיון שלנו אנחנו קופצים יותר מדי שלבים קדימה וכבר מאבדים סבלנות לגבי משך הזמן שיקח לנו להשיג את המטרה שלנו, ואז חוזרים לשלב התכנון וכבר מעלים את כמות ההשקעה היומית כדי להגיע למטרה מהר יותר.

המציאות שונה.

עומדים בפנינו שני נתיבים:

הראשון, לשכנע את עצמנו שנצליח לחסוך 300 ש”ח ביום, למרות שברור לנו שזה לא יקרה, ושכל הפתעה בחיינו תפגע לנו בתהליך. סבירות ההצלחה נמוכה מאוד!

השני, להתחיל לחסוך שקל ליום, ולהוסיף עוד כמה שקלים לחיסכון בימים שבהם יש לנו כמה שקלים עודפים, אבל לעולם לא לרדת מהדרישה המינימלית בסך שקל ליום. סבירות ההצלחה גבוהה מאוד!

סיכום השלב השני: צריך להתחייב לפחות ממה שנראה לנו שאנחנו מסוגלים לתת!

הכול זה מלמעלה!

השלב השלישי של התהליך הוא שלב של אמונה.

לא בדיוק אמונה בכוח עליון, אבל ללא ספק אמונה.

המוח שלנו מתקשה לראות תהליכים ארוכי טווח בצורה יעילה כאשר נכנסים לתמונה מניעים נוספים, המבוססים על רגש.

זה מה שגורם לאנשים ב”דיאטה” להיכנע לעוגה במקרר “כי חיים פעם אחת”.

אם אנחנו רוצים להצליח בתהליך של שיפור עצמי, אנחנו חייבים להסתכל על התהליך במבט-על ולראות את כולו, ואז הכול נעשה ברור יותר.

דמיינו את עצמכם בעוד שנה מעכשיו, מביטים על השנה שעברה עליכם…

אם בכל יום ביצעתם רק את המינימום הנדרש (שקל אחד או חמש דקות ריצה קלה), בסוף השנה הזאת צברתם לזכותכם 365 ש”ח או 30 וחצי שעות ריצה.

לעומת זאת, אם חשבתם שכדאי להתחיל לחסוך סכום יומי גבוה או להתאמן בנפח שגרם לכם להציב לעצמכם רף גבוה מדי, והוביל אתכם לדחות את ההתחלה לפעם אחרת (“כשיהיה נוח יותר”, “אחרי שנקנה רכב חדש”, “כשיפתחו חדר כושר בשכונה” וכו’), כשתסתכלו על השנה הזאת תגלו שצברתם אפס שקלים או אפס שעות ריצה, ועל הדרך גם נכנסתם למינוס בביטחון העצמי שלכם.

לכן האמונה בתהליך ממבט-על תאפשר התמדה גדולה יותר.

ה”אבל” שעושה לנו עוול

כשמישהו מתחיל איתי תהליך, בין אם בתוכנית המנטורינג שלי או כתלמיד באומנויות לחימה, יש כמה כללים שאינם ניתנים לשינוי. אחד מהם נוגע לשימוש במילה “אבל”.

המילה “אבל” אינה מתאימה לתהליך של לימוד/שיפור עצמי.

קיים דחף להשתמש בה כדי לנסות להראות שיש דברים שיכולים להשתבש בדרך (“הייתי רוצה, אבל…”, “בטח שאגיע פעמיים בשבוע, אבל תמיד יכול להיות ש…”).

במילים אחרות, השימוש במילה “אבל” מקורו בחוסר הרצון להסכים עם הצד השני. כמובן שיש מקרים רבים שבהם היא מתאימה, אבל לא כשאתם אלה שמנסים להתחיל תהליך של שיפור עצמי…

אבל… “מה כבר חמש דקות יתנו לי?”

אבל… “מה אני כבר יכול לעשות עם 365 ש”ח?”

אבל… “אין לי שנים להשקיע בזה, החתונה של אחותי בעוד חודשיים.”

כל אלה תגובות שיורים מהמותן כדי להרגיש שיש סיבה מספיק טובה לא לשנות שום דבר.

אבל אם זה פשוט כמו לחסוך שקל אחד ביום, למה לא פשוט לעשות את זה?

עדיף ומועיל יותר לראות זאת כך.

עד היום, בכל פעם שרציתם להכין חביתה, הפלתם את הביצה כולה לתוך הקערה, ואז “דגתם” משם את חתיכות הקליפה השבורות אחת-אחת. זה היה תהליך ארוך ומעצבן, שגרם לכם להמעיט בהכנת חביתות.

עכשיו אני מלמד אתכם את הדרך הקלה “לשבור ביצים” לקערה. מהיום, התהליך יהפוך קל כל כך, שתוכלו להכין חביתות במינימום השקעה בכל בוקר.

האם תאמצו את הדרך החדשה או שתמשיכו ללכלך את האצבעות והמטבח שלכם בכל פעם מחדש?

שלב רביעי – תשמרו את ה”אבלים” לסוף השנה!

אין לאן להגיע!

אחד הדברים המדהימים שלמדתי בשלושת העשורים שבהם אני עוסק בתחום אומנויות הלחימה והאימון הוא שהשלב הבא הוא תמיד תהליך ולא יעד.

תחשבו על זה…

אתם רוצים לרדת במשקל או רוצים לחיות במשקל אחר?

אתם רוצים להיכנס לכושר או רוצים להיות בכושר?

אתם רוצים להיגמל מהרגל שלילי או לחיות את החיים חופשיים מהרגל זה?

המטרה סופית מתקבלת ברגע התנעת התהליך.

הכול עדיף מאשר לא לעשות כלום.

ברגע שתבינו שאתם מנסים להגיע לשלב הבא של חייכם ולהישאר שם, מיד תגלו שפתרונות קיצוניים לא משרתים אתכם יותר, ותוכלו להשתמש בדרך החדשה שאני מציע לכם ולהתחיל למלא את קופת החיסכון שלכם שקל אחר שקל, לכל החיים!

תסתכלו יותר על הדרך ופחות על התוצאה הסופית!

 
ועד הפעם הבאה, תזכרו לנשום עמוק!