אנחנו חיים בעידן של אינפורמציה בלתי מוגבלת. בתוך דקות אנחנו יכולים לגשת לידע רב יותר מכל אדם בהיסטוריה האנושית – ובכל זאת אנחנו נתקלים באותם המכשולים שהכשילו אותנו מאז ומתמיד.
אנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות, ובכל זאת לא מצליחים לעשות זאת!
כאשר אנחנו מנסים לפתור את הבעיה הזו באמצעות צבירת אינפורמציה רבה יותר, המשוואה נעשית בלתי מאוזנת אף יותר מקודם.
אנחנו מחזיקים את כל הידע בעולם בכף ידנו, אבל התוצאה היא שאנחנו יודעים יותר דברים שאנחנו אמורים לעשות – אבל חסרים את היכולת לבצע אותם בעקביות.
לעתים קרובות נדמה שהיכולת שלנו לדמיין ולחשוב על מה ש”אנחנו צריכים לעשות” מפותחת בהרבה מהיכולת שלנו ליישם את השינוי הרצוי, והאמת היא שזה נכון. מעניין לבחון את הסיבות לכך, אבל מטרתו של המאמר הזה פרקטית יותר, ולכן נסתפק בשאלה החשובה – .
אז מה קורה פה?
כמו כל מערכת, מתוחכמת ככל שתהיה, גם המערכת האנושית פועלת בהתבסס על כמה כללי יסוד. המוח האנושי אמנם גמיש מאוד, עלינו ללמוד איך לכוון אותו לפעולה בצורה שעולה בקנה אחד עם טיבו, וכך לחולל שינוי התנהגותי במינימום מאמץ (וחשוב להבחין, מינימום מאמץ, אך לא ללא מאמץ…).
מה זאת אומרת, “פעולה שעולה בקנה אחד עם טיבו”? אם לנסח בפשטות –
ניתן לדפוק מסמר בקיר עם מברג אבל, זאת לא תהיה הדרך הפשוטה ביותר.
פטיש יעשה את העבודה טובה וקלה בהרבה, ועדיין, לא יעשה אותה לבדו. בכל זאת צריך להרים את הפטיש ולדפוק על המסמר!
הצרות שלנו מתחילות כאשר אנחנו משתמשים באותו כלי למשימות שונות, ובכל זאת מצפים לתוצאה מיטבית בכל משימה.
כבר בגיל צעיר מלמדים אותנו ששני הכלים החשובים ביותר להצלחה בכל משימה הם ריכוז וכוח רצון.
אין ספק שכוח רצון טוב וריכוז ברמה גבוהה הם כלים חשובים מאוד, ובכל זאת, הם רק שני כלים מתוך המאגר האדיר העומד לרשותנו.
אז מה עושים?
בתור התחלה, מתעודדים. יש פתרון!
כמורה לאומנויות לחימה וכלוחם, אני מיומן בהטמעה של הרגלים חדשים על בסיס קבוע, ומשנה את דפוסי ההתנהגות שלי עצמי באופן מודע כחלק מן הניסיון לפתח יכולות מסוימות אותן אני מפתח בתקופה נתונה.
יש בעולם עוד מיליוני אנשים כמוני, שמצליחים להטמיע בחייהם הרגלים חדשים וטובים בכל יום.
לכולנו יש דוגמאות של שינוי לטובה בחיינו, גם אם אלה דוגמאות קטנות.
האתגר שלנו כבני אדם הוא לשכפל מתחום לתחום הצלחה מתחום אחד לתחום אחר ולא היעדר הצלחה!
יש שלוש דוגמאות מצוינות ליכולות שכמעט כל אדם על כדור הארץ הצליח להטמיע.
שלוש יכולות כל כך חשובות, שרכישתן העמידה אותנו בראש שרשרת המזון, ובמלותיו של ג’ק לונדון, הפכה אותנו לאלים ביחס לבעלי חיים אחרים.
מרשימה עוד יותר העובדה שרכשנו את היכולות הללו בלי שמישהו יוכל להסביר לנו איך ללמוד אותן.
היכולות האלו הן הליכה זקופה, יכולת הדיבור והשימוש בחפצים ככלים.
אם נלמד להבין את האופן שבו רכשנו את היכולות האלה, ואם נוכל לשכפל את האופן הזה גם בתחומים אחרים, לא יהיה יותר גבול רלבנטי ליכולות שנוכל לפתח!
הבנה ושכפול של יכולות אנושיות הוא נושא נרחב, שמעסיק מומחים רבים, ולא ניתן לפרט אותו במאמר קצר זה. ובכל זאת אנסה להציג תהליך פשוט שיספק טעימה של הצלחה מתוקה באמצעות אחת הטכניקות היעילות ביותר להטמעת שינוי מתמשך בחיינו.
נקרא לזה מחולל ההרגל הבריא.
מדובר בתהליך שבאמצעותו אנחנו לומדים לחבר בין המנוע הבסיסי שמניע את האורגניזם שלנו לבין היכולת שאנחנו מנסים לרכוש או להטמיע בחיינו.
בבסיסנו, ככל בעלי החיים, אנחנו מונעים באמצעות שני דחפים ראשוניים: הימנעות מכאב ורדיפה אחרי עונג. קצת מביך להכיר בעובדה שזה המצפן שלפיו אנו מקבלים החלטות בחיינו, אבל כאשר אנחנו מבינים ומקבלים את העובדה הזו, הכול נעשה ברור וצלול כמו נחל הררי.
למרות שאנחנו יכולים “להבין” במוח ה”חושב” שלנו שבטווח הרחוק ריצת בוקר טובה תשפר את הבריאות שלנו, ואילו אכילת עוגיות בבוקר עלולה להגדיל את מידת המכנסיים שלנו, החלק הקדום יותר והדומיננטי יותר במוח שלנו יקל עלינו להטמיע את אכילת העוגיות – ויקשה עלינו להטמיע את ריצת הבוקר.
חלק גדול מהכישלונות שנחלתם בניסיון להטמיע בעצמכם הרגל חדש נבע מהניסיון להילחם בטבע שלכם. במקום להשיג את התוצאות שרציתם, רק התשתם את מנגנון כוח הרצון שלכם.
אם נלך עם הטבע שלנו ולא נגדו נוכל ליהנות מהצלחה רבה יותר לאורך זמן, ולהשקיע את האנרגיה שלנו בהשגת המטרות שלנו ולא במלחמה עם עצמנו.
לאלף את הלברדור הפנימי
כדי להבין את הטכניקה הבאה יהיה קל יותר לדמיין שבתוך כל אחד ואחת מאיתנו ישנו כלב (או חתול!).
החלק הזה בתוכנו מגיב למציאות באופן אוטומטי, כך שכל גירוי גורם לתגובה ידועה מראש. בדיוק כפי שלברדור מגיב לכדור שנזרק על-ידי ריצה אחריו. זה האופן שבו המוח שלנו חוסך מאיתנו את הצורך לקבלת החלטה בכל פעם מחדש. אם זה הוביל לעונג, אז זה טוב ונרשם כתגובה אוטומטית.
מה נשאר? רק לקשר לגירוי הזה פעולה רצויה, וכך לבסס בקלות את ההרגל הבריא שאנחנו רוצים לרכוש.
נשמע פשוט מדי? לא הגיוני שזה כל כך קל?
נסו לדמיין שכל החיים ניסיתם לדפוק מסמר בקיר באמצעות מברג. זה היה מאתגר מאוד, ורוב הסיכויים שלא ממש הצליח. ועכשיו, דמיינו שמישהו הציג בפניכם לראשונה כלי חדש ומדהים: פטיש. כל עוד לא הייתם מודעים לקיומו של הפטיש, קשה היה לדמיין אותו. אבל עכשיו, מרגע שהתוודעתם אליו, קשה להאמין כמה קל לדפוק מסמרים…
כדי להטמיע התנהגות חדשה בהצלחה אנחנו חייבים להפוך אותה לרצויה מבחינת המערכת שלנו. הדרך לעשות זאת לא תסתמך על אסטרטגיה של שינוי עצמי באמצעות התנגדות ל”נטייה הטבעית” של המערכת, כי אסטרטגיה כזו תכריח אותנו להשתמש בכל מאגרי כוח הרצון שלנו רק כדי לתחזק את השינוי. ואז, ברגע שלא נהיה חזקים מספיק, אילוצי החיים ידחפו אותנו בחזרה למצב הקודם.
אז מה עושים? נותנים צ’ופר ללברדור הפנימי שלנו. לדוגמה, אם ההרגל החדש שאנחנו רוצים להטמיע קשור בפעולה כלשהי בשעות הבוקר, נתחיל בדבר שיהיה קל מאוד להתרגל אליו, משהו קטן שיספק לנו תחושה נעימה וטובה. זה יכול להיות כל דבר שיספק חוויה גופנית נעימה וימלא את הראש במחשבות טובות. במקרה שלי זה כוס קפה טרי ואיכותי, עשוי כהלכה במקינט. הריח והטעם מעלים בגוף שלי נחת ומביאים אלי זכרונות נעימים. היו לי לקוחות שהתמקדו בשיר אהוב, במיץ תפוזים סחוט טרי או בתפילת שחרית. אופי הצ’ופר לא משנה, העיקר שמדובר במשהו שגורם לחוויה חיובית בגוף/נפש שלכם ואינו דורש מאמץ רב.
אחרי שהתמדתם בפינוק עצמי מסוג זה למשך 14 ימים, והמוח הקדמון שלכם קיבל את הדפוס החדש, הגיע זמן לקסם!
חברו את הניצן הראשון של ההרגל החדש שאתם רוצים להטמיע למקור ההנאה שלכם. אם מטרתכם היתה לבצע בכל בוקר אימון פיזי או לשבת במדיטציה או לקבוע לעצמכם לו”ז יומי מדויק (או במקרה שלי, לטפל בעניינים של הנהלת חשבון), בצעו את המשימה הזו לפני או בזמן הפינוק שלכם (לפני או בזמן? תלוי באופי הפעולה, כמובן).
חשוב לזכור: אל תנסו להטמיע במכה אחת ריצת 10 ק”מ בכל בוקר, כי שום כמות של מיץ תפוזים לא תשכנע את המוח להתמיד בכך יום אחרי יום אחרי יום. במקום זאת, כדאי להתחיל בהדרגה. הליכה של 10 דקות יכולה להיות התחלה טובה, ולאחר מכן השמים הם הגבול.
מה שיקרה לכם יפתיע אתכם בצורה בלתי רגילה, כי תחוו באופן אישי כמה קל ללמד את המוח הקדמון שלנו לקשר בין הנאה לבין הנעה.
מה שאנחנו לומדים לעשות כאן הוא להפנות את מנגנון ה”כאב – עונג” לכיוון חיובי ומודע במקום לכיוון שלילי ובלתי-מודע. אנחנו לומדים לבנות גרסה טובה יותר של עצמנו במקום לגלוש הרס עצמי בלתי נשלט.
אין ספק שאנחנו יצורים מורכבים מאוד, בעלי עומק ופוטנציאל אדירים, אך חשוב לזכור לתרגל גם מידה של ענווה ולזכור שאנחנו בכל זאת חלק מעולם החי, ושיש בנו מנגנונים פרימיטיביים ובסיסיים שיכשילו אותנו אם נתעלם מהם. מצד שני, אם נבין את המנגנונים האלה ונטפח את השליטה שלנו בהם, נוכל למצות את הכוח הגלום בתוכנו ואולי להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר בשביל כל היצורים החיים בו.
ועד הפעם הבאה – תזכרו לנשום עמוק!