באוקטובר 2017 היתה לי הזכות לייצג את המורה שלי , סי-ג’ו אייל קורן, ואת השיטה שאני לומד ומלמד – וו-ווי גונג-פו – בסדרה חדשה של NETFLIX.

הסדרה עוסקת באנשים מרתקים המקבלים על עצמם חיי לוחמים ומחשלים את עצמם באש כוח הרצון שלהם לכלי נשק אציליים.

את הסדרה מנחה פרנק גרילו (“נמלטים”), שחקן אקשן הוליוודי.

דמיינו לעצמכם שלפתע הבית שלכם מתמלא באנשי טלוויזיה מהוליווד ושכוכב סרטי אקשן יושב בביתכם, שותה קפה ומחמיא לכם על השיש במטבח!

נפגשנו באחד האימונים שאני מעביר בארגון השומר החדש.

תחילה הבמאי והמפיק התעניינו בעיקר בעבודה שלי בארגון, שבמסגרתו אני מאמן נערים בשנת שירות בשמונה השנים האחרונות.

מראיון של חצי שעה זה הפך ליום צילומים, ומדיבורים מקצועיים השיחות התגלגלו למקומות יותר ויותר אישיים.

מדהים כמה לכולנו יש במשותף כשאנחנו מדברים בכנות.

אחרי שסיפרתי על הקבוצה שלי בבני ברק , פרויקט מיוחד במינו שבו חרדים וחילונים מתאמנים יחד כבר יותר משמונה שנים, ג’ון הבמאי אמר שהם חייבים לצלם את הקבוצה המיוחדת הזו. בערב שלמחרת, הצוות הגיע לצלם את האימון.

האמת שלמרות העובדה שתלמידי אינם ילדים, הם התרגשו מאוד מנוכחות הצוות שנכנס לאולם האימונים שלנו. אבל רמת המקצועיות של הצוות הייתה כל כך גבוהה, שלמרות שהיו באולם כשמונה אנשי צוות, הם יצרו תחושה נוחה ואפשרו לנו להתאמן בצורה טבעית מאוד.

בשעות שלפני האימון התלבטתי האם להעביר אימון מיוחד או שונה מהרגיל כדי “להשוויץ” ביכולות של תלמידי, אבל אחרי התלבטות קלה החלטתי שהצגות מתאימות לתיאטרון, ושאקיים אימון ספונטני כפי שהמורה שלי לימד אותי לאורך כל השנים שלי תחתיו.

זאת הייתה אמורה להיות הפעם האחרונה שאנחנו מתראים, והגעתי להיפרד מהחבורה המעניינת הזאת, אבל זה לא היה הסוף. פט מקנילי, העורך, הציע לבוא לבקר בביתי ביום שלמחרת. הסכמתי כמובן ובבוקר שלמחרת כל הצוות, כולל פרנק גרילו, היו בביתי שבעתלית.

אחרי כמה שעות של דיבורים, ראיונות והדגמות טכניות (שבאחת מהן פרנק ניסה לדקור אותי למוות, אך ללא הצלחה) החלטנו ללכת לאכול ארוחת צהריים יחד.

התיישבנו במסעדת MAXIM שבחיפה והמשכנו לשוחח על כל נושא אפשרי. במיוחד שוחחנו על אומנויות לחימה ועל כמה שהן מדיום מדהים שמקשר בין בני אדם שונים.

שוחחנו על גזענות ועל הסכסוך האזורי, ועל כמה שהם הופתעו לגלות שישראל שונה מאוד מהאופן שבו המדינה שלנו מיוצגת בארה”ב.

זה היה הסוף של יום הצילומים האחרון. בהמשך השבוע נפגשנו פעם נוספת, בהקשר שהיה חברתי יותר; בשלב זה כבר נוצרה ידידות אמתית עם חברי ההפקה.

העבודה עם צוות הצילום וההפקה הייתה מרתקת ואישית בצורה מפתיעה מאוד, והיה לי הכבוד להיות חלק מפרויקט כה מיוחד, המדגיש את האיכות החברתית והקהילתית סביב לחימה בכבוד.

למדתי המון מהאנשים היצירתיים הללו, ואנחנו ממשיכים לשמור על קשר מרחוק.